רש"י על עבודה זרה מ״ח

1 מתני' הרי זו אסורה - עד שיבטלנה העובד כוכבים:

2 גידעו - עובד כוכבים או ישראל לעבודת כוכבים לצורך עבודת כוכבים לעבוד הגידולין שיגדלו בו מעתה והוא כבר היה נטוע כשבא ישראל ליהנות ממנו:

3 נוטל מה שהחליף - ושורפו כדין אשרה ועיקרו מותר בהנאה:

4 גמ' והוא שהבריך - בגופו מאותה הברכה והרכבה היו חליפותיו דה"ל הנך גידולין הנטועין מתחלה לכך דאי לאו הכי אפילו חידוש לא מיתסר:

5 גידעו תנן - משום מעשה פורתא שינוי בעלמא להיכירא מיתסר:

6 לענין ביטולא איתמר - ולא לענין תחלת איסור לומר שאם לא הבריך בגופו לא יהא צריך ביטול אלא אביטול קאי דכי מבטל ליה ישראל סגי בהכי אע"ג דנעשה מעשה בגופו של אילן:

7 אמר לך שמואל - תלמודא מהדר הכי מצי שמואל לתרוצי:

8 הא מני רבנן היא - דפליגי עליה דרבי יוסי בר יהודה ואמרי אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר הלכך גידעו ופיסלו הויא כנטוע מתחלה לכך דמשום גידוע מחליף טפי ומיתסרא אבל לא גידעו לא:

9 מתקיף לה רב אשי - מאי דוחקיך לאוקמא לדשמואל אליבא דתנאי:

10 ממאי דרבנן ור' יוסי בתוספת פליגי - דלרבנן שריא ודשמואל תנאי היא:

11 דלמא תוספתו דברי הכל אסור - בהשתחואה ודשמואל דברי הכל היא:

12 ובעיקר אילן פליגי דרבי יוסי סבר - עיקר אילן אסור אפי' היכא דלא נטעו מתחלה לכך:

13 דכתיב ואשריהם תשרפון - אשריהם תרי משמע חד לנטוע מתחלה לכך וחד לנטוע ולבסוף עבדו:

14 ורבנן סברי - אילן שלא ניטע לכך שרי דכתיב ואשריהם תגדעון משמע יש אשרה שאין עיקרה אסורה אלא גידועה והעיקר תשאר בארץ לצורך. ואי משום ואשריהם תשרפון דמשמע כל האילן בנטוע מתחלה לכך קאמר והאי לשון רבים דקרא אכל אשרות שבארצכם הנטועות מתחלה לכך קאי:

15 וכי תימא - הא לא תרצינן בשמעתא דלעיל הכי דהא אוקימנא דרבי יוסי יליף טעמא לאילן שנטעו ולבסוף עבדו מואשריהם תגדעון אלמא מודה הוא דעיקרו מותר ובתוספת פליגי:

16 איפוך - תרוצא דרבנן לרבי יוסי ודרבי יוסי לרבנן דהא לא בהדיא שמעינן ליה לרבי יוסי דיליף טעמא מואשריהם תגדעון דהא רבי יוסי ואשריהם תשרפון באש נסב ליה תלמודא למילתיה ואנן הוא דקשיא לן האי מיבעיא ליה לשנטעו מתחלה לכך ואוקימנא לטעמיה מואשריהם תגדעון הלכך אפיך תרוצא דרבי יוסי דתרצת ואימא רבי יוסי מואשריהם תשרפון באש דמשמע לשון רבים נפקא ליה תרוייהו ורבנן ילפי היתירא מואשריהם תגדעון ור' יוסי ההוא מיבעיא ליה לגידועי עבודת כוכבים קודמין לכיבוש ארץ ישראל ורבנן נפקא להו מאבד תאבדון וכן כולה תרצתא:

17 אם כן - דתוספתו דברי הכל אסור:

18 גידעו - דמתני' דמשמע דכי לא גידעו שרי מאן קתני לה:

19 ה"ג אי רבנן ל"ל גידעו ופיסלו בלא גידעו ופיסלו נמי הא אמרינן תוספתו אסור אי רבי יוסי עיקר אילן נמי אסור - ומתני' תני מה שהחליף ותו לא הלכך על כרחך דשמואל תנאי:

20 איבעית אימא רבנן כו' - ולעולם דשמואל דברי הכל:

21 ואיבעית אימא רבי יוסי - ודקשיא לך האמר עיקר אילן אסור ומתניתין קתני מה שהחליף ותו לא לא קשיא כי קאמר ר' יוסי עיקר אילן אסור בסתמא כו':

22 עיקרו נמי ליתסר - הואיל ונעשה מעשה בגופו קמ"ל:

23 מתני' איזו היא אשרה כו' - בגמרא פריך והא אנן ג' אשרות תנן:

24 כל שעובדין אותה - את האילן עצמו אבל אם עובדין את עבודת כוכבים שתחתיו האילן מותר:

25 גמ' והא אנן ג' הן תנן - ל"ל למיהדר ומיבעי איזו היא ועוד התם תני תלת והכא תני חדא:

26 שתים דברי הכל - שהרי אילן עצמו עבודת כוכבים:

27 איזוהי אשרה סתם - לאו אתירוצא דמתני' קאי אלא מילתא באפי נפשה קאמר תלמודא דפליגי בה אמוראי איזו היא אשרה סתם אילן שלא הוברר לנו שהיא אשרה באיזה סימן ניכר אם היא אשרה אם לאו:

28 ואין טועמין מפירותיה - ודאי פלחי לה:

29 בי נצרפי - שם עבודת כוכבים שלהם:

30 מתני' לא ישב בצילה - האי צל לאו תחת נוף האילן הוא דאם כן לא מתני ליה ואם ישב טהור דהא קתני סיפא לא יעבור תחתיה ואם עבר טמא אלא מן האילן והלאה הלכך לאו אהל הוא שכשהחמה במזרח או במערב יש לכל אדם צל ארוך וכשהחמה עומדת באמצע הרקיע אין לכל דבר צל אלא תחתיו:

31 תחתיה - נוף האילן שהאהיל עליו האילן:

32 ואם עבר טמא - כדמפרש בגמרא:

33 היתה גוזלת את הרבים - שהיה נופה נוטה לרשות הרבים:

34 ועבר תחתיה טהור - דהך טומאה דרבנן היא וקרא דמייתינן בגמרא אסמכתא בעלמא היא והכי נמי אמרי' בפ' ר' ישמעאל לקמן עבודה זרה נב: דהך טומאה דרבנן היא והיכא דגוזלת את הרבים לא גזור רבנן:

35 גמ' פשיטא - דלא ישב בצילה דהא קא מיתהני מעבודת כוכבים:

36 לצל צילה - שחרית וערבית שצל ארוך לכל דבר מאד וכל זמן שלא עברה מדת אורך הצל את מדת גובה קומת האילן הצל עב וחשוך מכאן ואילך הצל דק וקלוש והיא צל צלו ואצטריך לאשמועינן דאפילו בצל צילה לא ישב:

37 מכלל דבצל קומתה אם ישב טמא - בתמיהה. והלא אינו מן האילן הוא ולא תחת נופו:

38 לא בצל קומתה נמי אם ישב טהור - ובלבד שלא ישב ממש תחתיה ומשום רישא נקט צל צילה דקתני לא ישב לכתחלה ואשמעינן דאפילו בצל צילה לא ישב אבל סיפא ישב טהור אפילו אצל קומתה קאי:

39 מכלל דבצל צילה לכתחלה ישב - בתמיהה. כיון דאוקמת מתני' אצל קומתה ורישא נמי דקתני לא ישב בצל קומתה מכלל דבצל צילה לכתחלה ישב והא קא מיתהני:

40 אם ישב טהור - ובלבד שלא יהא תחתיה דהא קתני לקמן דאי עבר טמא וכ"ש ישב:

41 א"א דליכא תקרובת עבודת כוכבים - ונמצא האילן מאהיל על התקרובת ועליו:

42 עבר - דאי עבר דיעבד או עובר לכתחלה:

43 כי מטית התם - רב ששת סגי נהורא הוה וזה מושכו והיתה בעירו אשרה גוזלת את הרבים א"ל כי מטית התם:

44 ארהיטני - משכני במרוצה:

45 מתני' זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים - שהאילן גם הוא קשה להן שמעכב החמה מלבא:

46 אבל לא בימות החמה - שהצל יפה להן:

47 וחזירין - לטוג"א בלע"ז:

48 לא בימות החמה ולא בימות הגשמים - שהצל יפה לחזרת לעולם:

49 שהנבייה - עליו נושרין בימות הגשמים מן האילן:

50 גמ' זה וזה - נבייה דאיסור וקרקע עולם דהיתר גורמין לירקות שיגדלו:

51 שוחק וזורה לרוח - ולא חייש לזבל:

52 התם קאזיל לאיבוד - לאבדה הוא מתכוין וכבר בטלה עבודת כוכבים ולא גרעא מעבודת כוכבים שנשתברה מאליה הלכך ליכא זה וזה גורם שהרי אין כאן איסור כל כך דאפילו רבנן לא אסרי אלא משום גזירה דלמא מגבה ליה כו' כדאוקימנא בריש פירקין עבודה זרה דף מב.:

53 הכא לא אזיל לאיבוד - שהרי דרכה בכך ואין עבודת כוכבים בטלה דרך גדילתה הלכך איסור הנאה הוא זה וזה גורם אסור:

54 איפוך - כולה מתני' ולא תשני דרבי יוסי אדרבי יוסי כדשנית:

55 כדשנין - מעיקרא ולעולם זה וזה גורם אסור ס"ל:

56 דרבנן - אדרבנן לא קשיא אינהו נמי זה וזה גורם אסור סבירא להו כדאמרינן אף היא נעשית זבל והכא היינו טעמא דשרו דליכא גורם איסור כלל דמה שמשביח אילן את הירקות בעליו פוגם בצל:

57 ודרב מרי - בתמורה דף כד. גבי אין מרגילין בפסולי מוקדשים להפשיט דרך הרגלים כעין מפוח של נפחים בעלי מומין שנפדו ושחטן לצרכו ואע"פ שהעור נמכר ביוקר אסור להרגיל לפי שבזיון קדשים הוא שמקלקל הבשר קשיא לן התם אמאי הא פסידא דהקדש הוא דאי הוה שרית ליה להרגיל ולמכור העור ביוקר הוה טפי פריק להו מעיקרא ושני רב מרי ליכא פסידא דמה שמשביח בדמי העור פוגם בדמי הבשר:

58 ערלה לא נאסר אלא הפירי הלכך אגוז איסור הנאה דקא מתהני מיניה שחוזר ונעשה אילן:

59 יחור - נוף:

60 שאם נטע - האגוז של ערלה מותר. אלמא כי גדל האילן וטוען פירות הוו להו הנך פירות בגרמא דאגוז דאיסור וקרקע דהיתר וקתני מותר: